סקירה כללית של סייג הגנה עצמית במשפט הפלילי - עו"ד ניר חזן

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. המידע המוצג כאן  אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד ואין בו כדי למצות את נושא ההגנה העצמית במשפט הפלילי. מאמר זה סוקר בתמציתיות את סייג ההגנה העצמית ואין הוא מתיימר למצות את כל ענפיו ותתי ענפיו של סייג ההגנה העצמית ועל כך יאמר ואידך זיל גמור.

אתחיל במספר דוגמאות אשר ינסו להמחיש את מורכבות סוגיית "ההגנה העצמית" ואת רבדיה האפורים המצויים בה:

דוגמא ראשונה:

ראובן, בן 28, המתאמן במשך למעלה מ-10 שנים באומנויות לחימה נוסע ברכבו ברח' רוטשילד בתל-אביב. ראובן נעצר ברמזור והמתין כי יתחלף הרמזור מאור אדום לאור ירוק.

מאחורי ראובן, נסע שמעון, גבר בן 30 המתאמן למעלה מ-13 שנה באומנויות לחימה וידוע בישראל כבעל יכולות גבוהות בתחום זה והינו אלוף ישראל בתחרויות בתחום הלחימה.

למרות שטרם התחלף הרמזור מאדום לירוק, שמעון צופר ומהבהב לראובן כי יזוז ויאפשר לו לנסוע ואף מתקרב עם רכבו באיטיות אל רכבו של ראובן ודוחף אותו קלות.

ראובן יוצא מרכבו לכיוון רכבו של שמעון ולאחר שזיהה את ראובן מעולם אומנויות הלחימה, ביקש ממנו לחדול תוך שהוא מאיים כי באם לא יחדל יאלץ לנטרלו.

ראובן חזר לרכבו, ולאחר מכן שמעון יצא מרכבו וניסה להוציא בכוח את ראובן מרכבו תוך שבזמן זה התחלף הרמזור מאדום לירוק והתאפשרה הנסיעה.

ראובן יצא מרכבו ולאחר ויכוח קצר התפתח הויכוח לקטטה, במהלכה שמעון ניסה לחבוט בפניו של ראובן, ולאחר שזה הצליח לחמוק הטיל ראובן את שמעון על הקרקע ולאחר מכן מתיישב על בטנו ("מאונט") ומתחיל לחבוט בפניו עד לאיבוד הכרה ולבסוף למותו של שמעון.  

דוגמא שניה:

גנב, רעול פנים וגדול גוף, פורץ בחסות החשיכה לביתו של ראובן, אומן ומדריך אומנויות לחימה, וכאשר ראובן מזהה את הפורץ הוא סבור כי הפורץ מחזיק סכין ולמרות זאת הוא מחליט לרדוף אחריו בביתו על מנת לנטרלו.

לאחר שראובן מצליח להשיג את הפורץ הוא מטילו על הקרקע ובאמצעות שימוש בידע באומנויות לחימה הוא מכופף את ידו אחורנית ושובר את מרפקו ולבסוף בועט בראשו על מנת לוודא כי הפורץ לא יצליח לחמוק וגורם לו נזק מוחי בלתי הפיך.

דוגמא שלישית:

בשעות הצהרים מגיע לשער בית הספר טכנאי שהוזמן על-ידי בית הספר לתקן תקלה. המאבטח מבקש מהטכנאי להזדהות ולהסביר את מטרת הגעתו, אולם הטכנאי מסרב להיענות לדרישות אלו ונכנס לשטח בית הספר תוך שימוש בכוח. בין השניים פרץ ויכוח, אשר כלל חילופי דברים ואיומים. בהמשך התפתח הויכוח לקטטה, במהלכה שלף המאבטח את אקדחו, דרך אותו ואיים באמצעות על הטכנאי. בשלב כלשהו במהלך הויכוח הזעיק המאבטח סיוע ממאבטח מבית ספר סמוך. הטכנאי המשיך בכניסתו לתוך חצר בית הספר, ולא נעתר לבקשת המאבטח להזדהות ולעצור.

המאבטח ירה יריית אזהרה באוויר, והטכנאי המשיך בריצה אל תוך חצר בית הספר. המאבטח רדף אחרי הטכנאי, וכאשר הסתובב הטכנאי לכיוון המאבטח, ירה המאבטח לכיוונו ופגע בחזהו. לאחר מכן ירה המאבטח ירייה נוספת לעבר הטכנאי אשר פגעה בראשו והביאה למותו.

דוגמא רביעית:

בשעות הערב, יצא ראובן מביתו כדי לפגוש אדם שזהותו אינה ידועה ואשר ביקש את עזרתו המקצועית. ראובן בעל רישיון להחזקת נשק החליט לקחת עימו את האקדח המצוי ברשותו.

ראובן הגיע במכוניתו למקום בו הונחה על ידי האלמוני ותוך שהוא מחפש חניה, הותקף ראובן ידי שלושה גברים, ובתגובה שלף את האקדח וירה שש יריות לעבר התוקפים.

כתוצאה מהירי נהרג אחד התוקפים והשניים האחרים נפצעו קשה.

הנה מספר דוגמאות אשר על פניו מצדיקים את סייג ההגנה העצמית, אולם הדברים אינם ברורים ונסיבות המקרים יבחנו בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, וכל נסיבה תביא לשינויים בהחלטה הסופית.

הצגת סייג ההגנה העצמית (self-defense)  -

בחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"), תחת הפרק "סייגים לאחריות פלילית" המתייחס לחריגים כמו: גיל חבות בעבירה פלילית (גיל 12), שכרות, העדר שפיות הדעת, כורח, צורך וצידוק, מופיע גם סייג הגנה עצמית.

סעיפים 34י ו-34טז מסדירים את סייג ההגנה עצמית:

"34י. הגנה עצמית

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים."

"34טז. חריגה מן הסביר

הוראות סעיפים 34י, 34יא ו-34יב לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשםמניעת הפגיעה."

היתר הגנה עצמית או סייג הגנה עצמית, על פניו הינו "מעשה עבירה שכנגד" כלומר, החוק מגן על אדם שביצע עבירה פלילית כנגד עבירה פלילית המבוצעת כנגדו, ולכן אנו כחברה איננו יכולים להתיר לאדם יד קלה על ההדק או הסכין או האולר; ההגנה העצמית אסורה שתהיה מפלטו של היורה הפזיז בנשק חם או דוקר למוות, מי שפגע בכבודו או הסתכסך עמו בעניין של מה בכך, ואפילו פגע בו פגיעה פיסית קלה.

המשפט הישראלי והבינלאומי מכיר בעקרון ה"בא להרגך השכם להרגו" – אך לא כל תוקף ולא בכל מחיר, על כן הציב המחוקק כל אותן דרישות המופיעות בחוק.

"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" –לא הרי מי שנתון בנסיבות של תחושת סכנה ומצוקה, כהרי מי שבוחן דברים בחכמה שלאחר המעשה, באווירה השקטה יחסית של אולם בית המשפט או מול המחשב תוך קריאת מאמר זה.

אולם, בחינת "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", אינה יכולה להתקבל כפשוטה, שהרי משמעה הוא כי במקרים קשים רבים אין בית המשפט יכול לדון כל עיקר – ודבר זה לא יתכן באינטרס החברתי והציבורי. כל שיש בה הוא הצורך לבחון בזהירות את הנסיבות הספציפיות על רכיביהן.

ששת היסודות המרכיבים את סייג ההגנה העצמית –

סייג ההגנה העצמית מורכב מ-6 יסודות/תנאים בסיסיים הקבועים בחוק ובפסיקת בתי המשפט, אשר בהתקיימם במצטבר יזכה המתגונן לחסות מפני הדין הפלילי בגין העבירה שביצע כנגד תוקפו:

א.      יסוד הנחיצות – יסוד הנחיצות, הנחלק לנחיצות איכותית, הבוחנת האם עמדו בפני הטוען להגנה עצמית חלופות אחרות זולת השימוש בכוח על מנת להתגונן, ולנחיצות כמותית הבוחנת האם היה באפשרותו של הטוען להגן על עצמו בדרך של פגיעה פחותה או קלה בתוקף.

עם זאת יש לתת את הדעת על המצוקה שבה שרוי המתגונן במהלך התקיפה, ועל-כן יש להיזהר מגלישה לפרשנות דווקנית של דרישת הנחיצות האיכותית, שעלולה לרוקן את ההגנה העצמית מתוכן.

ב.      יסוד המיידיות – קובע כי מעשה ההתגוננות יתבצע רק מרגע שזה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה, וייפסק משאינו נדרש עוד להשגת מטרה זו.

ג.        נועד "להדוף תקיפה שלא כדין" – יסוד ה"הדיפה" מבטא את הדרישה כי המעשה נשוא הסייג הוא מעשה התגוננות מפני תוקף ולא מעשה שאופיו התקף, דהיינו יש להבחין בין התגוננות ברוח לחימה לבין התגוננות בדרך הגנה.

יסוד ה"תקיפה שלא כדין" מחריג מגדר מעשי התקיפה שמותר להתגונן מפניהם, מעשים המותרים על פי כל דין, למשל, מעשי תקיפה המבוצעים כשהתוקף עצמו פועל במצב של סייג לאחריות פלילית, כתוקף הפועל מתוך הגנה עצמית (למשל, אישה מוכה).

ד.      "סכנה מוחשית" – יסוד סכנה מוחשית לחייו, חירותו, גופו, או רכושו של המתגונן או של זולתו, דורש כי הסכנה שמפניה מתגוננים לא תהיה ערטילאית, דמיונית, רק בראשו של הטוען להגנה עצמית או רחוקה, כי אם סכנה ממשית שקיימת הסתברות גבוה שתתממש.

ה.      התנהגות פסולה השוללת את ההגנה – היסוד קובע כי אם הטוען להגנה עצמית הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים יביא הדבר לשלילת תחולת ההגנה של הטוען.

ו.        יסוד הפרופורציה –מתמקד בהבטחה כי מעשה ההתגוננות לא יגרום רעה גדולה יותר מזו שהמתגונן ביקש למנוע. עם זאת, יסוד הפרופורציה אינו מחייב שקילות, וייתכנו נסיבות שבהן הפגיעה בתוקף במסגרת ההתגוננות תהיה חמורה מן הסיכון שפגיעה זו נועדה למנוע, ולא יישלל תנאי הפרופורציה.

הדבר נובע, מן ההבדל שבין האינטרס הלגיטימי של המותקף להגנה מפני תקיפה אל מול האינטרס הבלתי לגיטימי של התוקף שבמחיר פגיעה בו מוגשמת ההגנה עצמית מהפגיעה הפוטנציאלית באוטונומיה של המותקף ובסדר החברתי.

חרף האמור, גם אם עוצמת הפגיעה חמורה מזו שהיא נועדה למנוע, עדיין צריכה התגובה להיות סבירה בנסיבות העניין, לשם הדיפת ההתקפה.

לעניין השוני בין יסוד הפרופורציה ליסוד הנחיצות, לא תמיד נערכה ההבחנה בין תנאי הנחיצות לבין תנאי הפרופורציה היות ושני התנאים עוסקים ביחס בין האמצעי שננקט למטרה. עם זאת, הבחנה זו חשובה משום שיתכן אמצעי שהוא נחוץ, אך אינו פרופורציונאלי, ולהיפך.

הנה עולה, כי טענת ההגנה העצמית מורכבת ממספר יסודות אשר כל יסוד נבחן, בדיעבד, בעיקר ביחס למציאות האובייקטיבית בה מצוי המתגונן בסיטואציה של התקפה.

כל אחד מאותם תנאים, כאמור, יתפרשו, בדיעבד, בצורה שונה בהתאם לסיטואציה ולנסיבות המקרה ולכן יש לנהוג בכל סיטואציה בצורה מידתית ומאוזנת תוך שימוש בשכל ישר והבנת הסיטואציה בה אתם מצויים.

אמנם ברור לעבדכם הנאמן, כי קל לשבת בניחותא מול המחשב, לכתוב מאמר במילים יפות ו"מכובסות היטב", תוך לגימת משקה מהקפה, ולומר ביחס לסיטואציה אלימה בה מצוי אדם נורמטיבי להפעיל שיקול דעת, שכל ישר, מידתיות, פרופורציה וכדומה, אך מבלי להרחיב ולהסביר את המובן מאליו אומר את שאמרו לפני- "זה מה יש"?!!

האמור לעיל תקף ביתר שאת לאדם אשר הינו בעל ידע, כישורים ויכולות בתחום אומנויות הלחימה, דהיינו, בתי המשפט בעת בחינתם את סייג ההגנה העצמית ביחס לאומן לחימה, יבחנו היטב את התנאים לקיומה של סייג ההגנה העצמית, אך לעניות דעתי ישימו דגש על שני תנאים מרכזיים:

יסוד הנחיצות ויסוד הפרופורציה – בפני אומן לחימה, בעל יכולות גבוהות, עומדות חלופות רבות לפני השימוש בכוח וגם כאשר הוא מצוי בתקיפה, הרי שלאומן לחימה עומדות חלופות רבות של נטרול "קל", "עדין", על פני נטרול אגרסיבי.

יכולותיו ומגוון אפשרויותיו של אומן לחימה, בסיטואציה של הגנה עצמית ובכלל, יעמדו לו לרועץ נוכח העובדה כי יכול היה לנהוג אחרת (כמובן בהנחה שיוכח כי יכול היה לנהוג בצורה אחרת).

בתי המשפט יבחנו יסודות אלה תוך שימת דגש למגוון אפשרויות הנטרול העומדות לפני אומן לחימה בעת התקפה וכן העובדה, כי בקיאותו באומנות לחימה מקנה לו יתרון יחסי על פני תוקפו.

אין באמור עד כה, כדי להביא לידי כך שאומני לחימה ירפו את ידם בפני ההתקפה ויתנהגו בפאסיביות או לא ישתמשו בכליהם וכישוריהם בעת התקפה, אלא עליהם לעשות זאת תוך שימת דגש לעובדה כי יש באפשרותם לנטרל את התוקף בצורה מתונה ומדורגת ביחס לסיטואציה ולנסיבות וכך בית המשפט, לטעמי, יבחן אומן לחימה הטוען להגנה עצמית.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. המידע המוצג כאן  אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד ואין בו כדי למצות את נושא ההגנה העצמית במשפט הפלילי. מאמר זה סוקר בתמציתיות את סייג ההגנה העצמית ואין הוא מתיימר למצות את כל ענפיו ותתי ענפיו של סייג ההגנה העצמית ועל כך יאמר ואידך זיל גמור.

 ראו ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90 (2004); ד"ר בועז סנג'רו "הגנה עצמית במשפט הפלילי" 178 (2000); ראו גם ע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל

  ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין, 427-426 (כרך ב, 1987)

  ע"פ 5225/98 אלפסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 809 (1999); ע"פ 7759/03 פדילה נ' מדינת ישראל תק-על 2003(4), 1483;

 ע"פ 1713/95 פרידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 265, 273

 בע"פ 410/71 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 624, 629; ראו גם ע"פ 8554/00 זרביאלוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 913 (2001); ע"פ 7975/95 מדינת ישראל נ' חביבאללה, תק-על 1997(2),